<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תל"ז</h1>
<h2>דף ו:</h2>
הא דאמרי' העיד ר' יהושע בן זירזור חמיו של ר' מאיר על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' יהודה את בית שאן כולה על ידו. ומסקינ' ומי איכא למאן דאמר בית שאן לאו מארץ ישראל היא הכת' כו' אישתמיטיה הא דאמ' הרבה כרכים כו' והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית. אלא לאו מארץ ישראל היא דלא נהיג בה מעשר דמאי של פירות. וקאמרי' נמי ריש לקיש איקלע לביצור חזנהו דאכלי פירי דלא מעישרי. אתא לקמיה דר' יוחנן אמר ליה אדמקוטרך עלך זיל הדר דבצר לאו היינו ביצור. פי' דלא מיעשרי מעשר דמאי. אבל מעשר פירות נוהג בחוצה לארץ ובבצר דרבנן ובזמן הזה בארץ אפילו למאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא דקאמר ליה ר' יוחנן מי סברת תרומה בזמן הזה דאוריתא אמר ליה אין שאני שונה עיגול בעיגולין עולה. הרי דעישור פירות דרבנן נוהג בארץ אע"פ שאינה מקודשת. ובחוצה לארץ כדאמרי' בכיצד מברכין גבי צלף. ועמון ומואב דמעשרין מעשר עני בשביעית והוא אותו עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ועוג. ומה טעם דקאמר הרבה כרכים כבשום עולי מצרים כו' לא משום עמון ומואב נקט לה דהא לא נתקדשו מעולם אלא משום דקאמר והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית למעשר עני. ועמון ומואב נמי משום סמיכת עניים תיקנו להם מעשר עני בשביעית ולא מעשר שני. וכן מוכיח בסוף מסכת ידים דקתני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ולא יהיב טעמא. והאי דיהיב טעמא בחגיגה מהרבה כרכים כו' לאו ר' אליעז' קאמר לה אלא בעל התלמוד ולא תדוק מהכא לר' אליעז' אי אית ליה קדושה לעתיד לבא או לא קדשה לעתיד לבא. אבל כיבוש סיחון ועוג מיקרי עבר הירדן ועלה תנינן ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל. ושום מעשר לא נהיג בעבר הירדן בשביעית. דשביעית נהגא ביה. כן פירש רבינו תם מהדורא בתרא [והועתק] מכתיבת ידו. והשיב הרב כי ההיא דברכות שיטה ואין למדין הימינה. וחילוק יש בין והניחום כדי שיסמכו עליהם בשביעית וההיא מתוך ריוח עניים הניחום לעשותם כחוצה לארץ מכל וכל. והכי פריך תלמודא מי [איכא] למאן דאמר דבית שאן לאו מארץ ישראל היא. אעפ"כ אפי' לא קידשה נוהג בה מעשר ופירות האילן לא הפקיעו חכמים ארץ ישראל מקדושתה ראשונה כלל בין לפירות בין לירקות אבל כשהניחו כדי שיסמכו עליהם בשביעית ואפי' למאן דאמר בטלה קדושת הארץ. על כן אין לדמות עמון ומואב שהוא כסיחון מה שכבשו נתקדשו ומה שלא כבשו לא נתקדשו.
